כרך א (2) #מסך־החלום

במאמר זה אדון בנטייתנו הגוברת ל"צריכה־עודפת" של גירויים חושיים והשפעתה של צריכה זאת על נפשנו. חושינו "מופצצים" כל העת בשפע של מזון, משקאות, מידע וגירויים חזותיים דיגיטליים. בה בעת יותר ויותר אנשים תרים אחר גירויים כאלה וצורכים אותם באופן סדרתי, בו־זמני ועוצמתי, וחדרי הטיפול הולכים ומתמלאים אנשים שמתלוננים על הישאבות לצריכת גירויים חושיים רפטטיביים ורצופים שגורמים לחוויית אובדן שליטה הרסנית. מאמר זה נע בין הציר התאורטי ובין הציר המיתי כדי להתחקות אחר השפעתה ומנגנון פעולתה של העודפות החושית בנפש. בציר התאורטי אעסוק בתאוריות פסיכואנליטיות על התפתחות הנפש מתוך הממד החושי. הציר יישען בעיקר על התאוריה המקורית של אולנייה בדבר התהליך הראשיתי והקשר שלו לממד החושי. בציר המיתי אשתמש במיתוס על ארוס ופסיכה כמסגרת נרטיבית שמארגנת את החשיבה על השפעתו של הממד החושי על הנפש. כמו כן אפתח את ההבנה בדבר אופן ההתגברות על הישאבות זאת. לבסוף אשתמש בדוגמה קלינית כדי להמחיש את הנושאים הנידונים במאמר ולהחיותם.