כרך ב (1) #לבדיות

בדיוניה בתופעת הבדידות, הספרות הפסיכואנליטית נטתה לרוב להתמקד בנקודת מבט אטיולוגית, זו המתחקה אחר הסיבות המחוללות חוויות של בדידות. המאמר הנוכחי מבקש להציע פרספקטיבה נוספת – פנומנולוגית – על הבדידות. הווי אומר, לתאר את התחושה, הרגש והחוויה של האדם הבודד. המאמר נעזר במחזה Rockaby מאת סמואל בקט, על מנת להדגים רובד ייחודי של בדידות שלא ניתן לתקשר במילים; 'בדידות אמיתית' כפי שכינתה זאת פרידה פרום רייכמן, המאופיינת באיכות פסיכוטית של 'אימה חסרת שם' [nameless dread], ושל 'חרדה שלא ניתן להעלות על הדעת' [unthinkable anxiety]. טענת המאמר הינה כי מנקודת מבט פנומנולוגית־פסיכואנליטית, חוויית הבדידות איננה אירוע סטטי, אלא מאבק עיקש בין דחף החיים לדחף המוות; תהליך מתמשך ורב־שכבתי המתבטא בנסיגה פנימית, התדלדלות, הסתיידות ולבסוף איון נפשי.